ובסוף המסע- תיקון

מסתבר, אמא אהובה שלי שהמבט הזה שחלמתי עליו כל חיי היה שם.

את מתבוננת בי במבט אוהב ואני צוהלת.

נסיבות החיים והקשר שלי אתך כשגדלתי, הובילו אותי להתהלך בעולם בתחושה שאני ילדה מקולקלת. ניסיתי שוב ושוב להיות ילדה אחרת, כזו שראויה לאהבה שלך.
ולא, ניסיונותיי עלו בתוהו. לא הצלחתי "לתקן את עצמי המקולקלת".

שנות טיפול רבות גרמו לי להבין ש"אין ילדה כזו". זאת לא אני שלא ראויה לאהבה, זו את שלא מסוגלת לאהוב. (כך חשבתי).
דעתי על עצמי השתפרה ודעתי עליך התהפכה. הפעם את מקולקלת ואני מתוקנת.
דבר אחד לא השתנה. אהבתי אותך. רציתי קשר. רציתי אותך שמחה בי. (כך, בדיוק כמו בתמונה הזאת).
לפעמים זכיתי לרגע של קירבה ומיד אחר כך "תאונת קשר", כמו להגיע לארץ המובטחת ובן רגע להזרק ממנה.

וברבות השנים והחכמה והטיפול ותרפיית המפגש וההתמקדות משהו חדש וטוב התחולל בקשר שלנו.
ובשנה האחרונה לחייך הבריאים זכינו שתינו לנס.
ושוב השתנה הסיפור שלי. זה לא שאת נפלאה ואני מקולקלת, זה לא שאני נפלאה ואת מקולקלת.
יש כאן מבחר קטעים שכתבתי עלייך בכתיבת הבוקר שלי בשנת הפיוס והתיקון.
"רואה אותך אמא שלי בעיניים חדשות.
אני רואה אישה שעברה הרבה סבל בחייה, השפלות שהקטינו אותה והולידו את מנגנוני ההגנה שלה שפגעו בי והולידו את מנגנוני ההגנה שלי שפגעו באחרים.
ומעיין של חמלה ואהבה נובע בתוכי."

"משהו חדש וטוב קורה לי אתך אמא.
אני אחרת. את אחרת.
ואולי אני אני ואת את?
האם זה חלום? אשליה? האם מהות מול מהות?"

"הייתי אצל אמא שלי ויצאתי אהובה. יצאתי שבעת לב.
איך זה יכול להיות?
איך קרה הנס הזה?"

עצובה על לכתך אימוש אהובה שלי.
היום תיקנתי את השעון שלך ואני עונדת אותו עכשיו.
לא שוכחת אותך. יודעת שאהבת אותי.
עשיתי לך אזכרה בביתי, אמא'לה . (את יודעת שקבר לא מדבר אלי. נכון?).
צפינו יחד בסרט שצולם על חייך (תודה לסיגל הולצמן מיד ושם שראיינה אותך והשאירה לנו את הירושה החשובה הזו) ואחר כך דברנו עלייך באהבה רבה.
ועוד ועוד זוויות נגלו לי.
תראי מה כתבו לי אנשים שראו את הסרט המרגש הזה:

"אמא היתה אישה חזקה, לוחמת .למרות האתגרים הצליחה בדרכה ובמשאביה. את עידית לקחת צעד קדימה ובמידה רבה גם את אישה חזקה ולוחמת וצלחת את האתגרים וזה לא מובן מאליו…
חלק ממנה נשאר בך"

"המפגש עם אמא שלך אחרי שנים ארוכות שבהן היא הייתה רק מושג מופשט, הגורם לכל כך הרבה כאב בחייך, ולפתע היא קרמה עור וגידים והפכה לאדם אמיתי, פלא הישרדותי, שאצרה בתוכה הרבה כאב וסבל שאילולא ידעה לשכוח ולהשכיח, לא הייתה יכולה להקים משפחה ולגדל אתכם, ולהביא לעולם את עידית, שמביאה כך הרבה שמחה ואושר לכל כך הרבה אנשים"

ועוד טוויסט נולד בסיפור שספרתי לעצמי.
את לא מקולקלת וגם אני לא.
שתינו גיבורות.
אוהבת אותך אמא