עולמי הפנימי- שיתופים והגיגים
אני נוהגת לכתוב כל בוקר "מכתבים לאלוהים".
זאת הדרך היחידה שבה אין צנזור פנימי בסביבה, כזה שאומר לי "תכתבי ככה ולא אחרת", "תסגנני", "אל תכתבי כי מה כבר יש לך להגיד", "תמחקי", צנזור כזה שהרבה פעמים משתק אותי כשאני כותבת מראש כדי שמישהו יראה.
הכל לגיטימי, הכל אפשרי והכתיבה זורמת ומחברת אותי.
לעתים קרובות, בשנייה שאני מתחילה לכתוב עיני נעצמות (מקלידה בכתיבה עיוורת) ואני צוללת פנימה לעומקים, שמה לב לתחושות ונותנת לכל מה שעולה להגיע. תוכלו לזהות את המקומות האלה בחלק מהפוסטים. (למשל: מתמקדת בעיניים עצומות)
מוזמנים…
השאר תגובה