25.5.16
עידית: אוף, כל כך קשה לי לפרסם.
עתידית: אני יודעת.
עידית: תעזרי לי בבקשה.
עתידית: מה את צריכה ממני?
עידית: שתבטיחי לי שאמצא את הדרך.
עתידית: בטח שתמצאי.
עידית: כבר נרגעת. את הרי היחידה שיכולה באמת להבטיח לי כי את היא אני בעתיד.
עתידית: כן, אני מפרסמת ואפילו בכיף.
עידית: בזה אני כבר מתקשה להאמין.
עתידית: למה?
עידית: כי שכונת הפרסום היא שכונה של שקרים, של הגדלת מי שאני, של ניסיון למשוך אחרים ולהגיד להם שיש לי את התשובה עבורם, להבטיח הבטחות שווא.
עתידית: כן, יש כאלה שמבטיחים הבטחות שווא. וגם אני חשבתי כמוך פעם.
עידית: אז איך הצלחת לצאת מזה?
עתידית: קודם כל הכרתי את מיכל ולמדתי ממנה ועשיתי את מה שהיא הציעה לי.
עידית: את כל מה שהיא הציעה?
עתידית: תקשיבי. אני אף פעם לא עושה את כל מה שמציעים לי. אבל לאט לאט ובסבלנות ובלי להאיץ בעצמי לגדול מהר מדי, הסכמתי לפסוע לשכונה הזאת שאת קוראת לה שכונת הפרסום.
עידית: ואיך את קוראת לה?
עתידית: שכונת הבשורה הטובה.
השאר תגובה