14/8/16
עידית (של היום): אני זוכרת שאמרת לי שיש לך אתר מעודכן ואת כותבת בכיף, מעדכנת בנחת.
אני מאמינה למה שאת אומרת. כל מה שאמרת לי מתגשם. אני בדרך אלייך.
עתידית: כן מתוקה, אני רואה אותך, רואה את הפסגה שעליה את ניצבת עכשיו.
עידית: באמת?
עתידית: כן, אם תרימי את עינייך תוכלי לראות אותי בפסגה הסמוכה, אני לבושה בסגול ומנפנפת לך.
עידית: באיזה כיוון את?
עתידית: חצי סיבוב שמאלה.
עידית: הסתובבתי.
עתידית: ועכשיו תרימי את הראש לאט וחפשי אותי.
עידית: כן, כן, אני רואה אותך מנפנפת לי מרחוק, מגבוה. ווואו.
עתידית: את רואה? אני בפסגה הבאה.
עידית: אבל ביני לבינך יש גיא. איך עברת אותו? איך הגעת לשם?
עתידית: עידיתוש? שוב את שואלת אותי איך? המשכתי בחקירה והאמנתי למה שאני מגלה.
עידית: אויש, שכחתי שאת אף פעם לא עונה לי על ה"איך", רק נוטעת בי אמונה. תודה.
עתידית: באהבה.
השאר תגובה